נפלה ביום א' כסליו תשס"א 28.11.2000

בת פרומקה ועובדיה. נולדה ברמת גן ביום י"ח באב תשמ"ב (7.8.1982), אחות לאפרת. למדה בבית-הספר היסודי 'מכלל', ואחריו סיימה בהצלחה את לימודיה במגמה הפסיכולוגית-סוציולוגית בבית-הספר התיכון 'בליך' ברמת גן.

ענת, "ענתוש" בפי כל אוהביה ומכריה, ניגנה בקלרינט במסגרת תזמורת הנוער לכלי נשיפה ברמת גן מכיתה ד' ועד סוף כיתה י', ובאוגוסט 1996 יצאה עם חניכי התזמורת למסע הופעות בארצות-הברית. היא למדה חמש שנים ריקוד, ג'אז ובלט, עד גיל ארבע-עשרה.

בכיתות י"א-י"ב שילבה ענת את לימודיה בבקרים עם עבודה בשעות אחר הצהרים, על מנת לממש עצמאות וחופש כלכלי שכה אהבה.

לאחר סיום בחינות הבגרות ביולי 2000 נסעה ענת לשבועיים לאירופה בטיול מאורגן וחזרה מאושרת ומלאת רשמים. באוקטובר אותה שנה נסעה לביקור משפחתי בלונדון.

בחודש נובמבר 2000 החלה ענת בקורס קדם-צבאי למש"קיות חינוך וידיעת הארץ – "חווי"ה", שהתקיים במחנה 80. כבר בתחילת הקורס התבלטה ענת באישיותה ובכושר המנהיגות הטבעי שהקרינה אל צוות קצינות ההדרכה, והיא נבחרה, ראשונה בקורס, למלא תפקיד של חניכה תורנית. קצינות ההדרכה מספרות שענת מילאה את התפקיד על הצד הטוב ביותר, על אף חבלי הקליטה הקשים שעוברת כל חיילת עם התגייסותה.

יומיים אחרי פתיחת הקורס, ביום א' בכסלו תשס"א (28.11.2000), בעת הרצאה שנערכה בצהרי היום, צנח ראשה של ענת לפתע, ותוך דקות ספורות היתה ללא רוח חיים. כל ניסיונות ההחייאה שבוצעו עלו בתוהו, והרופאים נאלצו לקבוע את מותה. בת שמונה-עשרה היתה במותה. ענת הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותירה אחריה הורים ואחות.

מפקדת היחידה שבה שירתה, סא"ל רבקה, כתבה למשפחה: "…ענת גילתה איכפתיות ואחריות והצליחה, בזמן הקצר שבו השתתפה בקורס, לשבות את לב מפקדיה ועמיתיה. גידלתם בת לתפארת, שבלטה באיכויותיה, באהבתה לזולת ובמוטיבציה הגבוהה שהפגינה. משפחת החינוך גאה על שענת בחרה להצטרף לשורותיה. אין ספק שהתנדבותה הינה תולדה של החינוך הערכי, החום והאהבה שספגה בבית…".

יוני ברם, חברה האהוב והאוהב של ענת, כותב: "ענת היתה עבורי אוצר שהכניס לחיי אור, ביטחון, אהבה, מסירות, נאמנות ושמחת חיים. היתה בינינו מערכת יחסים נדירה, מדהימה ומיוחדת במינה, שבנתה ותרמה לשנינו. חברות נפש, הדדיות ואהבה אמיתית, שהשתבחה ופרחה עם הזמן. הקשר המיוחד עם ענת שינה את מהלך חיי וחייה לטובה. מותה המפתיע והבלתי צפוי ניפץ לרסיסים את התקופה היפה והטובה בחיי, שמבחינתי נשארה כחלום נפלא. ענת – אהבתי הראשונה ואהבת חיי, קשה עלי מאוד המחשבה כי אינך עוד עימי ולא אוכל לחלוק עימך יותר את טעם החיים. היית טובה מדי ולכן אלוהים חפץ בך לצידו. אזכור לך ואותך לעד."

בני משפחתה כותבים: "ענת מקסימה שלנו – הצוף שבפרח. ילדה יפה, אצילה, חכמה, גאה, עצמאית, אמיצה, נחושה, טובה ומסורה עד אין קץ לכל אוהביך ואהוביך. מי שהכירך ידע שאת מזן נדיר וטוב… כה אהבת לשלוט בענייניך ובחופש שלך כראות עיניך, ולא נתת לאיש להתערב בהם. לעולם לא תוכלי יותר לבחור את הטוב ולדחות את הרע כפי שהיטבת לעשות. ועכשיו יפה שלנו, יש לך את כל החופש שבעולם לעד. נוחי בשלום מתוקה בתוך בועת חופש אכזרית שלה לא פיללת. ענת, את פרח אציל, יפה ונדיר שנקטף בשיא פריחתו, פרפר שהופסק מעופו."

חברתה רונית כותבת: "דמעות חונקות את גרוני מהמחשבה שלעולם לא אזכה שוב לראותך, את עינייך הטובות, החייכניות וצחוקך היפה והאמיתי. כך את טמונה בליבי – חייכנית, יפה, טובה ואוהבת. אלו היו אבני החן של אישיותך המיוחדת והמדהימה."

חברתה לקורס כתבה: "…לא סתם נבחרה ענת להיות החניכה התורנית של הקורס כולו. היא הקרינה לכולנו חיוכים ולבביות, לצד האחריות והדאגה הרבה שקיבלה על עצמה בשבוע הראשון. למרות כל הבלבול, ענת ידעה תמיד איפה להיות ומתי, סידרה אותנו בחמישיות ישרות – מהראשונה ועד האחרונה, בלי לשכוח אף אחת ועם המון המון איכפתיות…".