נובמבר 2023
תלמידים, הורים ומשפחות יקרות
התקופה האחרונה הציבה בפנינו אתגר לאומי מורכב. בימים אלה, חשוב לנו לשמור על בית-הספר כמקום בטוח מכיל ועוטף עבור כל תלמיד ותלמידה.
בית-הספר שלנו ממוגן ובטוח, ואנחנו ממשיכים להוביל פדגוגיה עדכנית, הוראה דו-לשונית ותוספת שעות אנגלית, לצד פרויקטים של למידה משמעותית חקרנית ודיגיטלית לקידום הישגים וקידום מצוינות לימודית, חברתית וערכית.
הקהילה המדהימה שלנו התגייסה למגוון פרויקטים של נתינה והתנדבות, ואנחנו ממשיכים לחזק את החברה הישראלית, האחדות ושותפות הגורל בפרויקטים חשובים נוספים.
בעת הזאת אנחנו מפעילים מערך תמיכה רגשי לתלמידים ולמשפחות, מקיימים שיח רגשי חברתי ונותנים מגוון מענים טיפוליים ואישיים לכל מי שזקוק לכך.
חשוב להדגיש, אנחנו זמינים לכל שאלה, בעיה התלבטות או יוזמה שתלמידים והורים רוצים לקדם.
נסיים בטקסט מתוך ספרו של אלן אלכסנדר מילן – פו הדוב:
"חֲזַרזִיר?" אמר פו.
"כן?" אמר חזרזיר.
"אני מפחד," אמר פו.
לרגע השתררה דממה.
"אתה רוצה לדבר על זה?" שאל חזרזיר, כשפו לא אמר שום דבר נוסף.
"אני פשוט כל כך מפחד," אמר פו.
"כל כך מודאג. כי אני לא מרגיש שהדברים משתפרים. אם כבר, אני מרגיש שהם עלולים להחמיר. אנשים כועסים, כי הם כל כך מפחדים, והם כועסים אחד על השני, ונראה שאין תוכנית ברורה מכאן, ואני דואג לחברים שלי ולאנשים שאני אוהב, ואני מאחל כל כך שאוכל לחבק את כולם, חזרזיר! אני כל כך מפחד, ואני לא יכול להגיד לך כמה הלוואי שזה לא היה כך."
חזרזיר היה מהורהר, כשהביט אל תכול השמים, הציץ אל בין ענפי העצים בחורש והקשיב לחברו. "אני כאן," הוא אמר בפשטות. "אני שומע אותך, פו. ואני כאן."
לרגע, פו היה נבוך.
"אבל… אתה לא הולך להגיד לי לא להיות כל כך טיפש? שאני צריך להפסיק להכניס את עצמי למצב ולהתאפס? שקשה לכולם עכשיו?"
"לא," אמר חזרזיר, בהחלטיות. "לא, אני ממש לא מתכוון לעשות אף אחד מהדברים האלה."
"אבל-" אמר פו.
"אני לא יכול לשנות את העולם עכשיו," המשיך חזרזיר. "ואני לא מתכוון להגיד שהכל יהיה בסדר, כי אני לא יודע את זה.
"אבל מה שאני יכול לעשות, פו, זה שאני יכול לוודא שאתה יודע שאני כאן. ושאני תמיד אהיה כאן, להקשיב; ולתמוך בך; ושתדע ששומעים אותך.
"אני לא יכול לגרום לרגשות החרדה האלה להיעלם, לא ממש. אבל אני יכול להבטיח לך שכל עוד יש לי נשימה בגוף… לעולם לא תצטרך להרגיש את רגשות החרדה האלה לבד."
וזה היה דבר מוזר, כי אפילו בזמן שחזרזיר אמר את זה, פו יכול היה להרגיש כמה מהרגשות הפחד האלו מתחילים לשחרר את אחיזתם בו; הרגיש שאחד או שניים מהם מתחילים להתפוגג אל היער, מרותקים על ידי חברו, שישב שם בדחיפות לידו.
פו חשב שמעולם לא היה אסיר תודה יותר על כך שיש לו חזרזיר בחייו.
עינת זבולון מנהלת בית הספר והצוות החינוכי
